חברי ההרכב מדברים על הגדרות,ז׳אנר ומה זה בכלל אינדי?

היי, אנחנו טטיש. החלטנו לקרוא למה שאנחנו עושים אינדי אלקטרו פאוור פופ, שזה אמנם הגדרה קצת מסורבלת וארוכה, אבל אחרי ששברנו את הראש לא מעט זמן, והחלפנו ושינינו והתלבטנו, זה איכשהו נדבק.

 

לפעמים נדמה שהגדרה, או שם, או ז’אנר- גם אם לפי תפיסות שונות, אין להם מקום באמנות- מגדירים את הדרכים והשבילים בהם תפסע. אז מעבר להגדרה המוזיקלית, שהיא (למי שמתעקש): פופ אלקטרוני קליט עם סממנים של רוק, הרבה גיטרות ותחושת “לייב”- הנה מיפוי זריז של הארה שהתרחשה בזה הרגע: טטיש (מעבר לזה שזה מתחרז עם “Fetish” ) הוא הרכב שנוצר קודם כל מתוך חברות עמוקה בינינו, איתי שטרית ואיטן סלומון, מקימי ההרכב. שם הלהקה הוא הכלאה של שמות החיבה שלנו (איטן היא טטי ואיתי הוא טיש). החברות שלנו מהווה את הבסיס הכי יציב לדרך מלאת הטלטלות, העליות והירידות שהם חלק בלתי נפרד מהמקצוע הזה.

אם נמשיך באותו קו, בואו נדבר רגע על המושג “אינדי”. מה זה אינדי? לא לגמרי ברור. ז’אנר מוזיקלי? דרך חיים? בואו נדבר על מה שכן אפשר להבין מזה: הכוונה היא קודם כל לכך שמדובר באמן עצמאי. אמן שאינו חתום בחברת תקליטים. מה שאומר שמצד אחד אין לו גב כלכלי, אך מצד שני הוא אדון לעצמו ויכול לעשות ולכתוב כפי שהוא מאמין ואוהב, ללא שיקולים מסחריים חיצוניים כלשהם. אנחנו עושים כל מה שאפשר לבד: כתבנו את השירים והפקנו מוזיקלית את האלבום, סגרנו הופעות בארץ, הגשנו מועמדות לפסטיבלים, נסענו, הופענו, קבענו סיבובי הופעות ויצרנו קשרים. איתנו תמיד נמצאת הלהקה המופלאה שלנו (ניר שלמה על גיטרות, נעם שחם על בס ודניאל עצטה על תופים(, את האלבום הזה מימנו 250 תומכי הדסטארט מדהימים, מה שאפשר לנו לעבוד עם אנשים המקצוע הטובים והיצירתיים שיש, ומה שנתן לנו רוח גבית והמון המון מוטיבציה. אם זה לא מספיק, זכינו לחברים שהם בעצמם אנשים מקצוע מדהימים שעזרו לנו לעצב ולהסריט ובעצם לתת לכל הדבר הזה צורה.

אז אם בעצם כל כך הרבה אנשים מעורבים במימון וביצירה של האלבום הזה (ובעיצוב, ובסטיילינג, ובקליפים): האם הוא עדיין אינדי?

מה שפרוייקט מימון המונים מדמה בעצם, זה עבודה מול חברת תקליטים. התומכים רוכשים מראש את האלבום, על מנת לממן את ההקלטות שלו. רק שחברת התקליטים הזו היא למעשה החברים שלך, המשפחה שלך, ואנשים שמאמינים בך ובמוזיקה שלך. אנחנו מרגישים את התומכים האלה בכל צעד בדרך, בכל פסטיבל שהתקבלנו אליו ובכל ביקורת מרגשת שכתבו על האלבום שלנו.הדרך עוד ארוכה, ובתוך ים הצלילים האלקטרוניים שאנחנו מייצרים בשביל לדמות איזה עולם של פנטזיה (להלן ה”אלקטרו”), אנחנו זקוקים להמון פאוור בעולם שבו יש כל כך הרבה אמנים מוכשרים שמייצרים מוזיקה מופלאה, שאת כולה ניתן לשמוע בלחיצת כפתור. הפופ הוא הכיף, הבונוס. רק שאת הבונוס הזה אנחנו מחזיקים בשתי ידינו, חזק חזק, ומנסים באמת להנות מכל דבר- לעוף על כל דבר שמצליח וללמוד מכל דבר שלא. מעניין למפות את השנה האחרונה דרך ההגדרה שמצאנו לפרוייקט, די בכוח למען האמת. זו הייתה שנה מטורפת, מלאה בהכל מהכל. בכל פסקה כאן אפשר להכניס מיליון סיפורים. אנחנו משיקים את האלבום שלנו בבסקולה ב-23.8, ומבחינתנו זו לא הופעה שמסמלת סוף של פרוייקט- כי אם התחלה של תקופה ודרך חדשה. אנחנו מזמינים את כולם לבוא ולחגוג את הסיפתח הזה איתנו. מבטיחים שיהיה כיף!